הצלחתי משום שהאמנת בי - חלק א'
חברות, אוטונומיה, סטאטוס, סקרנות, אגרסיביות, כוח, הכרה והשתייכות הם שמונה כוחות מניעים בסיסיים המעוררים השראה בבני האדם לפעול ולהשקיע מאמצים. כל אחד מאיתנו מושפע משמונה כוחות אלו, אבל היחס בין מידת ההשפעה של כל אחד מהכוחות האלו עלינו, יוצר את פרופיל המוטיבציה האישי שלנו. מאמן טוב, שמכיר את שחקניו ואת הכוחות המניעים המרכזיים שלהם, יוכל לאמן ולהוביל את קבוצתו להישגים תוך כדי שמירת הייחוד של כל אחד משחקניו , ובאותה עת ליצור תלכיד קבוצתי יעיל.
המאמן, הדרך, המוטיבציות
חלק א – העצמת היחיד וחיזוק המוטיבציה שלו כמרכיב בעבודת המאמן
כל מאמן ודרכו הייחודית. אי אפשר להקנות למאמן ניסיון – עליו לצבור אותו בעצמו. המעט שאפשר הוא להשתמש בניסיונם של אחרים כדי להעלות בפניו תובנות שהללו גיבשו. במאמר זה נציג כמה נקודות התייחסות להתנהלות המאמן עם הקבוצה.
"מאמן טוב יגרום לשחקניו להבין מה הם יכולים לעשות, ולא מי הם".
אני מאמין שרוב המאמנים יסכימו עם משפט זה. השאלה היא כיצד מיישמים מטרה זו? ראשית, נדרשת התכוונות פנימית עיקשת מצד המאמן במטרה להבין מה כל אחד משחקניו מסוגל לתרום לקבוצה. קרלוס גארסיה, שחקן קבוצת הכדורגל מכבי תל- אביב, אמר בראיון: "נדמה שבישראל שחקני ההתקפה חושבים, שהמטרה שלהם היא להבקיע שערים וכי שחקני ההגנה חושבים, שמטרתם להגן על השער. בספרד מבינים, שכל השחקנים עושים התקפה והגנה ומשחקים יחד כקבוצה. כך נהנים יותר, כובשים יותר שערים וסופגים פחות". כלומר, קיים קשר ישיר בין אופן תפיסת השחקנים את רעיון הקבוצה ותפקידם בסגל לבין אופן המשחק שלהם במגרש- ומתפקידו של המאמן להעביר את הפילוסופיה שלו לשחקנים באופן ברור וחד כבר מהאימון הראשון בעונה. קיים הבדל גדול בין קבוצה שמנצחת או מפסידה בשל שחקן אחד או שניים, לבין קבוצה שמנצחת או מפסידה בשל תפקוד כלל השחקנים בה. תפיסה זו מגיעה מתוך ההבנה כי השרשרת חזקה רק כחוזק החוליה החלשה ביותר שלה. לכן, המאמן - גם אם עומדים לרשותו שחקנים מובילים- מוטב לו להדריך ולאמן את כל השחקנים, במטרה שכל אחד מהם יגלה את מלוא יכולתו. לשם כך נדרשת אנרגיה רבה, אבל כשמצליחים תחושת הסיפוק גדולה מזו של הניצחון בלבד.
מאמן טוב יכיר את החולשות, החוזקות והפוטנציאל של כל אחד מהשחקנים שלו, גם של שחקני הספסל וישתמש בכל אחד משחקני הסגל ברגע הנכון, אחרת יישא באחריות לתחושת הניתוק והניכור שלהם מהקבוצה.
מאמן טוב יציב מטרות אישיות וקבוצתיות בכל שלבי העונה - מטרות קצרות טווח ומטרות ארוכות טווח. בדרך זו הוא יעזור לכל שחקן למצוא את נקודת המיקוד שלו בכל שלבי העונה וימנע מצב בו שחקנים "מתעוררים" רק בשלבי ההכרעה שלה.
לאחר היכרות והערכת היכולות של השחקנים, המאמן ישתדל לנצל את החוזקות של כל שחקן ולהציב כל אחד בעמדה המתאימה לו ביותר. יחד עם זאת המאמן לא יקבל את חולשותיו של השחקן כדבר נתון, אלא יכוון, ידריך ויאמן את השחקן לשפר את הנקודות החלשות – בין אם במסגרת הקבוצתית או במסגרת פרטנית יותר. גם אם המאמן קבע היררכיה ברורה במשחקים, הרי שכל שחקן ראוי להזדמנות שווה באימונים. שחקן שמשחק 3 דקות צריך להרגיש חלק מהקבוצה כמו שחקן שמשחק 20 דקות. אין זה אומר שמעמדם כשחקנים שווה, אלא רק שלכל אחד מהם יש את תפקידו שלו בקבוצה.
מאמן שמעריך ובוחן את השחקנים שלו כחלק משגרת עבודתו ואשר משתף את שחקניו בהערכותיו אחת לכמה שבועות, יחזק את תחושת השייכות של הפרט בתוך הקבוצה. מה עוד שהערכה זו תעזור לו לקבל החלטות מושכלות לגבי המשך העונה. מזווית אחרת, כשמאמן ניגש לשחקן ומציין בפניו כי הוא מבחין בשיפור מסוים אצלו, המאמץ של השחקן להשתפר מוגדר, זוכה להכרה ולכן גם מעורר בו מוטיבציה. כנ"ל כשהמאמן מעיר לשחקן על ירידה מסוימת בתפקוד שלו. תשומת הלב והיחס האישי מגדירים אותו כחלק חשוב בקבוצה, כשחקן חשוב למאמן.
תיאוריות פסיכולוגיות רבות טוענות כי לכל אדם יש מערכת מניעים ייחודית, שמעוררת אותו.
אי אפשר להניע ולעורר מוטיבציה בכל השחקנים באמצעות גישה אחת ויחידה. המחקרים גם מעידים על כך, שכמבוגרים בני האדם מונעים על ידי אותם גורמים, שעוררו בהם מוטיבציה בילדותם. כלומר:תפיסות עולם, התנהלות ודרכי קבלת החלטות יכולים להתפתח ולהשתנות עם הגיל והניסיון. המוטיבציות, שהניעו אותנו בילדותנו, נשארות עימנו כבוגרים. לכן, אם מידה אחת אינה מתאימה לכל, וכל אחד הוא שונה, המאמן צריך למפות לעצמו לא רק את היתרונות והחסרונות של כל שחקן, אלא גם את הכוחות המעוררים מוטיבציה אצל כל שחקן ושחקן - משימה קשה ומורכבת ללא ספק, אך מעצם הבחירה של אדם לאמן, הוא מחויב להיות מאמן - לא רק טקטיקן. לשם הפשטות אצטט את משפטו של *דייויד גרייסון ואומר למאמנים: "הניחו לאנשים להיות שונים" ואמצו את התובנה, כי מידה אחת אינה מתאימה לכל.
בספרו- *"פריצת דרך במוטיבציה" (אמציה הוצאת ספרים) מציג ד"ר ריצ'ארד לאבוי, איש חינוך ותיק ומוערך בארה"ב, מחקרים המעידים כי שמונה כוחות מניעים בסיסיים מעוררים השראה בבני האדם לפעול ולהשקיע מאמצים. כל אחד מאיתנו מושפע משמונה כוחות אלו, אבל היחס בין מידת ההשפעה של כל אחד מהכוחות האלו עלינו, יוצר את פרופיל המוטיבציה האישי שלנו.
שמונת הגורמים המניעים הם: חברות, אוטונומיה, סטאטוס, סקרנות, אגרסיביות, כוח, הכרה והשתייכות.
מאמן טוב, שמכיר את שחקניו ואת הכוחות המניעים המרכזיים שלהם, יוכל לאמן ולהוביל את קבוצתו להישגים תוך שמירת הייחוד של כל אחד משחקניו ובאותה העת ליצור תלכיד קבוצתי יעיל.
ככל שהמאמן מודע יותר לעצמו ולשחקניו, כך יוכל להתנהל באופן נכון יותר.
*יוליסס סימפסון גרנט כתב במכתב לאברהם לינקולן: "הצלחתי משום שהאמנת בי". מאמן שדוגל במוטו הזה, צריך לעבוד בשביל שכל שחקן בקבוצה שלו ירגיש כמו יוליסס סימפסון גרנט.
