על טעויות נפוצות של הורים, מורים ומאמנים

אנחנו תמיד רוצים לעזור לילדינו או לתלמידינו אך לעיתים, למרות כל הרצון הטוב, אנחנו עושים דווקא את ההפך. ממה נובעות הטעויות? מן העובדה שאיננו מבינים באמת מושגים בחינוך ובפסיכולוגיה. בפוסט זה ננתח את משמעותם של מספר מושגים שמרבית ההורים והמורים משתמשים בהם – אך לא תמיד באופן הנכון.

הגינות

מהי הגינות? בניגוד למה שמקובל אולי לחשוב, הגינות אין פירושה שכל אחד מילדינו ותלמידינו מקבל דברים שווים, אלא שכל אחד מקבל את מה שהוא זקוק לו. הורה שלוקח את בנו הדיסלקטי לטיפולים תומכים למשל, כמו רכיבה טיפולית, טיפול בעזרת ספורט וכדומה, אינו צריך 'לפצות' את אחיו ולקחת גם אותו לפעילויות דומות. כל מה שהורה כזה צריך לעשות הוא להסביר לבנו השני את פירושה האמיתי של 'הגינות'. הגינות פירושה שכל אחד מקבל את מה שהוא זקוק לו, ומשום שלכל אחד צרכים שונים, כל אחד יקבל בהכרח דברים שונים.

מוטיבציה

"אם הייתה לו מוטיבציה גבוהה יותר, הוא היה מצליח", הוא משפט שאנחנו שומעים מהרבה מאוד הורים ואף מורים. ראשית עלינו להבין כי כל התנהגות אנושית נובעת ממוטיבציה. המוטיבציה של ילד שאינו עושה מספיק בתחום מסוים היא לסרב לעשות את המצופה ממנו. כלומר ההתנהגות שלו מונעת ממוטיבציה שונה ממה שאנחנו, ההורים, המורים היינו רוצים. ברגע שמבינים זאת, אפשר להתחיל לשאול את השאלות הנכונות: 'למה הוא לא עושה מספיק?', 'מה הוא מרוויח מכך שהוא אינו עושה מספיק, חוץ מביקורת שלנו עליו?', 'האם מה שאנחנו דורשים ומצפים ממנו מאיים עליו כל כך, עד שהוא בוחר להתמודד עם הביקורת שלנו במקום לעשות את הנדרש ממנו?'. כששואלים את השאלות הנכונות, אפשר לזהות טוב יותר את המוטיבציה הפנימית של הילד לפעולה – ורק אז, מתוך הבנה והכלה, נוכל להתחיל בתהליך שינוי המוטיבציות של הילד לפעולה. זכרו: מוטיבציה מאפשרת לנו לעשות רק את מה שביכולתנו לעשות. אני, רוני כהן, אובחנתי בנערותי כמתמודד עם דיסקלקוליה – לקות למידה מתמטית. אני זוכר את עצמי יושב בשיעורי חשבון בכיתה ובשיעורים פרטיים עם מורות שנחשבו טובות, מבלי להצליח להבין את מה שמסבירים לי. משנן, מתרגל ולא מבין. היום, כבוגר שמכיל את עצמו, על קשייו האובייקטיביים, אני מסוגל ללמוד מתמטיקה כשמלמדים אותי בדרכים ייחודיות יותר, המכוונות אישית ליכולות התפיסה וההבנה שלי - ואני אכן משתפר בזה. המוטיבציה שלי להצליח במתמטיקה לא השתנתה במהלך השנים. מה שהשתנה הוא התובנה שרכשתי כי בדרך בה לימדו אותי כנער לא יכולתי ללמוד, ואילו כיום, כשמלמדים אותי בצורה מכוונת אישית, אני יכול. לא כאן המקום לפרט את התהליך הרגשי הארוך שהייתי צריך לעבור כדי לשנות את אמונתי בחוסר מסוגלות עצמית לתחושת מסוגלות, אבל מדובר בהחלט בתהליך לא פשוט.

שבח לעומת עידוד

הורים, מורים ומאמנים רבים נוהגים לשבח ילדים, במטרה לחזק את ביטחונם העצמי ואת תחושת הערך העצמי שלהם. חשוב להבין, עם זאת, ששבח מתייחס לתוצאה והוא בעל ערך שיפוטי במהותו. שבח צריך להרוויח. עידוד, לעומת זאת, מתייחס לדרך, לעצם הניסיון וההתמודדות, ואין בו ערך שיפוטי. מהותו בעצם ערכו התיאורי.

נוכל לשבח לדוגמא ילד במילים הבאות: "מצוין יוני. קלעת 8 מ-10 זריקות עונשין. השגת 80% אחוז הצלחה. כל הכבוד". לעומת זאת נעודד במילים: "קלעת 5 זריקות עונשין מתוך 10 יוני, זה כבר יותר טוב מ-3 הזריקות שקלעת אתמול. תמשיך לעבוד על הזריקה שלך, אתה בדרך הנכונה".

כלל זה רלבנטי כמובן לכל אתגר מדיד אחר, ממתמטיקה ועד ספורט. אם נשבח את יוני על כך שקלע 5 מתוך 10 זריקות עונשין במילים "יופי, מצוין", הוא יסתכל על רז שקלע 9 מתוך 10 זריקות, ויגיד לעצמו "די עם הבולשיט, רז הוא מצוין, כי הוא קולע ב-90% הצלחה. אני קולע רק ב-50%". ילדים רגישים מאוד לזיופים והם מזהים אותם בקלות. על מנת לחזק לילד את הביטחון העצמי את תחושת הערך, אנחנו צריכים להיות זהירים יותר ומדויקים יותר במילים שאנו בוחרים להגיד לו. העצה שלנו: הרבו לעודד אך העניקו שבחים רק כשבאמת מגיע. אל תזייפו.

בסרטון זה תוכל לשמוע כיצד יכול ילד להיות חדור במוטיבציה לקבל מכות מאביו