150 אלפיות השנייה: לך על זה או עזוב את זה

חלק שני – המערכת הקוגניטיבית

קישור לחלק ראשון של הפוסט

השלב הראשון: הכנה - איסוף מידע וקשב ויזואלי-מרחבי

במגרש יש נתונים רבים מאוד. הנוסחה לאיסוף המידע היא פשוטה - ככל שהספורטאי יצליח לאתר ולסנן טוב את הרמזים החשובים ולהתעלם מהנתונים חסרי המשמעות, תשתפר יכולתו לעבד את המידע ולפעול בדרך נכונה.

א. איסוף מידע

פרנק למפארד היה אחד הכוכבים הגדולים של צ'לסי בעשורים האחרונים, והוא מחזיק בשיא הכיבושים של המועדון אי-פעם –211 שערים. הנתון הזה, מרשים ככל שיהיה, נשמע מרשים עוד יותר אם זוכרים שלמפראד כלל לא היה חלוץ, אלא קשר. איך הוא עשה את זה? ראו למשל כיצד הוא אוסף מידע ויזואלי עוד לפני שקיבל את הכדור, באיזו מהירות הוא סורק ללא הרף לכל הכיוונים, תוך כדי כך שהוא משנה במהירות את מיקומו במרחב, כדי לפתוח זוויות מסירה אליו, כדי שיוכל לעשות את הפעולה הנכונה כאשר יקבל את הכדור. האם הצלחתם לספור כמה מבטים הוא שולח ב-16 שניות בלבד?

מה זה ממחיש לנו לגבי איסוף מידע ויזואלי? העיניים הן כמובן האמצעי המרכזי בקליטת המידע הוויזואלי-מרחבי, אבל איסוף המידע הויזואלי לא תלוי רק ביכולת הראייה, אלא גם בשני גורמים נוספים:

1. הראשון, והמפתיע אולי, הוא שליטה טכנית וקואורדינציה טובה. כאשר השחקן לא מקדיש את משאבי הקשב שלו לטיפול בכדור, הוא יכול להתפנות גם לסריקה ויזואלית טובה יותר ולעיבוד מידע. המשמעות היא כמובן שספורטאי בעל שליטה טכנית ירודה או קואורדינציה לקויה יתקשה לא רק בטיפול בכדור אלא גם בקבלת החלטות.

2. הגורם השני הוא תזמון הסריקה, וכתוצאה מכך איכותה. שחקן כדורגל שאינו סורק ואוסף מידע לפני קבלת הכדור, לא יוכל לבחור מה הפעולה הנכונה ביותר לבצע לאחר שיקבל את הכדור. תחשבו כמה לא רלבנטית תהיה קבלת ההחלטות שלו אם הוא יתחיל לסרוק לאחר שיקבל את הכדור. הוא יצטרך לסרוק את המגרש לכל הכיוונים, לאסוף את המידע על המיקום של חבריו ושל שחקני היריב, לשקול בין האפשרויות הרבות (להתקדם? לאיפה להתקדם? לבעוט? למסור? למי למסור? באיזו עוצמה? לאיפה למסור? מה היו ההנחיות של המאמן? מה מסמנים החברים שלי?), לקבל את ההחלטה ולבסוף לבצעה. במהירות שבה מתרחש משחק הכדורגל המודרני, שחקן כזה יישאר שנות אור מאחורי קצב המשחק.

הנתונים של הכדורגל המודרני מדגימים טוב מכל את התקצרות הזמן בו מחזיקים כדורגלנים בכדור, לפני שהם מעבירים אותו הלאה. כדורגלני נבחרת גרמניה, שהשתתפו במונדיאל בשנת 2006, החזיקו בכדור בממוצע במשך 2.9 שניות בכל נגיעה. בשנת 2014 צנח הזמן הזה ל-0.9 שניות בלבד, ירידה של כמעט 70% בתוך שמונה שנים!

אופני הראייה

מערכת הראייה פועלת בשני אופנים מרכזים:

א. מצב התקבעות על אובייקטים

ב. מצב סריקה, בו הספורטאי אינו מקובע על אובייקט מסוים

1. התקבעות על אובייקטים

מחקרים גילו שאצל ספורטאים מנוסים ומיומנים יותר, מספר ההתקבעויות נמוך יותר מאשר אצל ספורטאים מתחילים ומשך התקבעות עולה.

הספורטאי המנוסה, מתמקד בשפת הגוף ובתנועה של המגיש, ועובר להתמקד בכדור רק לאחר שהוא עוזב את ידו של המגיש. מבטו של הספורטאי המתחיל, לעומת זאת, נודד מהשחקן המגיש אל הכדור עוד לפני שהמגיש חבט בו, וכך הוא מחמיץ מידע חשוב בנוגע לתנועתו העתידית של הכדור, שהשחקן המנוסה מצליח לאסוף.

מדוע זה כך? משום שהניסיון מאפשר לשחקנים לדעת על מה להסתכל, ומה ייתן להם את מירב המידע. שחקני הגנה טובים בכדורגל למשל, מסתכלים על הירכיים ועל האגן של השחקן התוקף ולא על תנועות הרגליים או הכדור. הדבר מאפשר להם לקרוא טוב יותר לאן היריב נע.

1. מצב סריקה:

לשחקן הסורק יש שתי דרכים לסרוק:

א. סריקה מכוונת-מטרה, שזו בעצם סריקה של מטרות שונות לפי הסדר, עד למציאת אובייקט שתואם את הייצוג הקיים בזיכרון לטווח ארוך של הספורטאי.

ב. סריקה מכוונת-הקשר, בה הספורטאי מנסה לזהות תבנית ולא אובייקט. לדוגמא: שחקן כדורעף שמזהה מסירה לכיוון שחקן מסוים, כבר מזהה את תנועת שאר השחקנים ומנחש מה המהלך שמתכוונת קבוצת היריב לבצע, עוד לפני שבוצע.

במחקרים נמצא כי אסטרטגיית סריקה מכוונת-ההקשר עדיפה במשחקי כדור ובפעולות פתוחות. אסטרטגיית הסריקה מכוונת ההקשר ניתנת לפיתוח באמצעות השימוש בדמיון מוטורי, עליו כתבתי בפוסט הקודם. הדמיון המוטורי מחזק את ייצוגי תבניות המשחק הקיימות במוחו של הספורטאי, ומשפר את קבלת ההחלטות שלו. באופן לא מפתיע, ככל שהשחקן יצבור יותר ניסיון הוא יעדיף להשתמש בסריקה מכוונת-הקשר, שהיא יעילה, חסכונית ואינפורמטיבית הרבה יותר מהסריקה המכוונת-אובייקט.

הטרמה (priming), גמישות קשבית ומימדי קשב

כלי נוסף שמשמש ספורטאים הוא הטרמה. הטרמה היא תהליך פסיכולוגי בו גירוי מסוים מפעיל אסוציאציות בזיכרון לפני ביצוע פעולה או משימה. מחקרים שנערכו הראו שאם למשל נשמע קודם את המילה 'רופא', ייקח לנו פחות זמן לזהות את המילה 'אחות', כיון שמדובר במילה מאותו תחום משמעות.

הטרמה עובדת בדיוק באותו האופן גם אצל ספורטאים. כאשר רמזים סביבתיים שהספורטאי אוסף תואמים ייצוגים שנאגרו בזיכרון לטווח ארוך שלו, המוח שלו מזהה את התרחישים הללו כסבירים ביותר, והוא מכין את עצמו לפעול לפיהם. אם התהליך שחזה הספורטאי אכן התרחש, מדובר ברווח נקי עבורו. זמן התגובה שלו יהיה קצר יותר, והוא יזכה ביתרון על יריבו.

כל זה טוב ויפה, אך מה קורה אם התרחיש שצפה הספורטאי לא התממש? במקרה זה היתרון של הספורטאי הופך לחסרון, משום שכאשר הוא נדרש לבצע משהו אחר, בלתי צפוי, זמן התגובה שלו יהיה ארוך יותר. שחקנים מנוסים פיתחו מנגנון להתמודד עם הבעיה. הם מסוגלים להחזיק 'במצב כוננות' תרחישים אלטרנטיביים ולהפעיל אותם במידת הצורך.

גמישות קשב

המשתנה החשוב ביותר לתפקוד אופטימאלי במגרש הוא גמישות הקשב, כלומר היכולת להשתמש במיומנויות קשב שונות ברגעים שונים.

מדוע זה כך? משום שסוגי ספורט שונים דורשים תהליכי קשב שונים. גולף וקשתות, למשל, דורשים קשב פנימי וחיצוני גם יחד. כדורגל וכדורסל לעומת זאת דורשים קשב רחב יותר. לא רק זאת - דרישות הקשב משתנות גם במהלך משחק כדור: רכז בכדורסל, שמשתמש בתהליכי קשב רחב רוב הזמן, צריך להתמקד בקשב פנימי כשהוא עומד על קו העונשין (פעולה סגורה),

את גמישות הקשב ניתן לפתח בעזרת אימון הנקרא אימון רנדומלי, כלומר אימון שמשלב בין מיומנויות שונות ותרגילים שונים באופן הדומה למתרחש במשחק, כך שהשחקן צריך להיות קשוב כל הזמן ולא לעבוד "על טייס אוטומטי".

אימון רנדומאלי דורש באופן מובנה גמישות של קשב ושל תהליכי עיבוד. כשהאימון הרנדומלי משלב מעברים בין פעולות פתוחות לפעולות סגורות, הוא מייצר תהליכי עיבוד דומים מאוד למתרחש בזמן משחק ודורש גמישות קשבית.

צפייה (Anticipation)

יכולת הצפייה מראש מקנה לשחקן יתרון עצום על פני מתחריו, גם אם אין לו כל יתרון פיזי. כפי שאמר יוהאן קרויף: "כאשר אתה מתחיל לרוץ לפני האחרים, חושבים שאתה מהיר יותר".

היכולת הזו היא שילוב בין שני דברים –

• הנתונים החזותיים-מרחביים שהספורטאי מצליח לאסוף ברגע הזה (וכאן יש יתרון לשחקנים בעלי יכולות קשב חזותי מפותחות והתמצאות טובה במרחב)

• מאגר המידע שקיים בזיכרון ארוך-הטווח במוחו. מאגר מידע זה מבוסס על כל הניסיון המצטבר שלו.

ראו למשל כיצד רונאלדו מצליח להשתלט באוויר על כדור שנבעט בחושך מוחלט ולהבקיע שער, בזכות ניסיונו המאפשר לו לחשב בדיוק את מסלול הכדור.

באייאקס, למשל, יש מדדים לגבי טיב קבלת ההחלטות של שחקן — כמה שניות או עשיריות שנייה לוקח

לשחקן להגיב לאירוע שקורה במגרש. השחקנים הכי טובים הם אלו שמגיבים בזמן קטן מאפס, כלומר הם מגיבים עוד לפני שהאירוע התרחש, בעזרת רמזים שמגלים להם מה עתיד להתרחש.

גם בתחום הצפייה מראש יש יתרון גדול לניסיון. במחקרים ראו כי שחקן טירון עסוק בניתוח התנועות והפעולות שיתרחשו, בעוד השחקן המנוסה יודע מה יתרחש ולכן הוא לא צריך כלל לעסוק בזה. במקום זאת הוא מקדיש את יכולות העיבוד שלו לבחירת התגובה המתאימה שלו לפעולות שיתרחשו.

החלפת תגובה

תהליך קבלת ההחלטות של ספורטאים רגילים מבוסס ברובו על זיכרון העבודה שלהם (שנפחו מצומצם) ועל הזיכרון לטווח קצר. אצל ספורטאים מומחים, לעומת זאת, השפעת הזיכרון לטווח קצר קטנה יותר. מחקרים מרמזים על כך שכאשר אדם הופך למומחה בתחום מסוים (והדבר נכון לא רק לספורטאים אלא גם לאמנים מבצעים, כדוגמת מוזיקאים) הוא יכול להשתמש בזיכרון לטווח ארוך. במה זה בא לידי ביטוי? הספורטאי המומחה להבדיל מהספורטאי שאינו מומחה, שמסוגל בדרך-כלל לשלב פעולה אינטואיטיבית (אוטומטית) עם פעולה קוגניטיבית אחת, מסוגל לשלב פעולה אינטואיטיבית עם שתי פעולות קוגניטיביות במקביל. היכולת הייחודית הזו נרכשת בעזרת אימון חוזר ונשנה, והפנייה מודעת של משאבי הקשב שלו למשימה. האתלט המומחה שומר החלטות נוספות "במצב כוננות", ומפעיל אותן אם החלטה אחרת נדרשת. אם נדרש שינוי, הוא מפעיל את הנתיבים החלופיים, שמאפשרים החלפה ללא מאמץ, במיוחד במצבים מורכבים ותחת לחץ זמן.

חשוב לסייג, עם זאת, שלא ניתן לשנות את ההחלטה בכל שלב של היישום. יכולת זו היא רלבנטית כל עוד רמת הפעילות הנוירונית בהוצאת ההחלטה אל הפועל לא חצתה סף מסוים. מעבר לנקודה זו, כמעט בלתי אפשרי לשנות את ההחלטה.

בפוסט ראינו עד כמה קבלת ההחלטות של ספורטאי במגרש, שאינה נראית מורכבת מדי לצופה מן הצד, היא מארג מסובך של תהליכים מוחיים שונים הפועלים במקביל. עכשיו אנחנו גם מבינים את החשיבות האמתית של הניסיון בספורט: כל התנסות מעשירה את מאגר הסכמות בזיכרון ארוך-הטווח של השחקן, מאפשרת לו לצפות מראש מה עומד לקרות, להקדים את יריביו ולקבל את ההחלטה הנכונה.

חלק השליישי של הפוסט :המערכת הרגשית ומצבי עוררות