אחד 'מה שבא לי' ואחד מיוחד
כולנו צחקנו עם מוריניו כשסיפר את הסיפור 'המצחיק' הזה על מריו באלוטלי
נכון, מריו הוא שחקן בוגרים שמרוויח הרבה מאוד כסף, וכמקצוען אפשר לצפות ממנו ליותר אחריות - אבל האמת היא שמדובר בשחקן שאין לו את היכולת לרסן את הדחף המניע שלו. אינני יודע אם הוא אובחן אי-פעם בעבר או לא, אבל אני בהחלט יודע שהדפוס המאפיין אותו הוא טיפוסי ביותר לילדים ומבוגרים בעלי ADHD.
מוריניו, עם כל הידע שיש לו על תפקודי מוח ואימון, היה צריך לדעת את זה.
ADHD או קשיים בשליטה עצמית
ראסל א' ברקלי*, מומחה עולמי בנושא הפרעות קשב, טוען כי למתמודדים עם ADHD יש ליקוי ביכולת להפעיל עכבות בעת תגובה על מצבים או על אירועים. או במילים אחרות, יש להם בעיה בשליטה עצמית. יש להם גם קושי לפרק ולהרכיב מחדש מצבים שקרו. היכולת הזו היא זו שעוזרת להניע תהליך של הפקת לקחים ומסייעת לילדים להימנע מלחזור על אותן טעויות שוב ושוב. המונח בו משתמש ברקלי - 'ליקוי התפתחותי בשליטה עצמית' (Developmental Disorder of Self-Control ), מתאר באופן מדויק את התנהגותו של באלוטלי.
מוריניו אומנם מדבר בחיבה על מריו ואני מניח שמערכת היחסים ביניהם מורכבת, אבל הסיפור האמתי פה הוא בכלל לא באלוטלי. באלוטלי עשה מה שבאלוטלי עושה, בדיוק כמו מה שכל מתבגר עם ADHD עושה, כשהוא לא מודע לעצמו ולא מטופל.
מוריניו והטעויות
מוריניו טעה פעמיים: בפעם ראשונה כשסמך על מריו. בפעם השנייה כשהטיף לו במשך 14 דקות מה לא לעשות. הסברים הגיוניים אינם רלבנטיים כלל ליכולת של מתמודד עם ADHD לשנות את התנהגותו. מגמגם לא יתחיל לדבר בשטף כשיסבירו לו כמה חשוב להביע עצמו בשטף. אף אחד גם לא יעלה בדעתו לנסות לשכנע אותו בכך.
משום מה, זה בהחלט מה שמאמנים רבים יבקשו מהשחקנים הצעירים שלהם, שמתמודדים עם ADHD. וכאשר הם לא יצליחו ליישם את מה שנתבקשו, הם גם ישלמו את המחיר, בצורה כזו אחרת.
מצוינות ספורטיבית = טיפול
מאמנים, הורים שחקנים ושחקניות, אם אתם יודעים שיש לכם או לילדכם קושי אובייקטיבי בחיים, ואתם שואפים להתקדם ולהתפתח בצורה רצינית בספורט - אל תשלו את עצמכם שהקושי הזה ייעלם לגמרי בזכות דרישות הספורט המקצועי. במקרים רבים, הדרישות בספורט המקצועי חושפות את הילד לנקודות החולשה שלו. התוצאה היא שבמקום שהספורט יתרום לביטחונו העצמי של הילד או הנער, הוא רק פוגע בו. ילד או ילדה שמתקשים להתרכז, לשלוט בדחפים שלהם ונוהגים לפעול לפני שהם חושבים, בשל התמודדות עם קושי אמתי, יחוו את אותם הדברים בדיוק גם בספורט.
הקושי דורש מודעות, טיפול והכוונה כזו או אחרת. בטח לא התעלמות. וניתן בהחלט לטפל, למשל בעזרת טיפול נוירו-קוגניטיבי.
לעיתים נראה דווקא כי במסגרת הספורטיבית הילד או הנער\ הנערה, מתמודדים טוב יותר, כי הם עוסקים במה שהם אוהבים ובמה שמרגש אותם. זה בסדר גמור אם העיסוק בספורט נעשה למטרת הנאה בלבד, אבל מי ששואף להגיע למצוינות צריך להתמודד עם הקושי ולשפר את יכולת התפקוד שלו.
יש לנו מוח אחד, שמשרת אותנו ביחסים בינאישיים וחברתיים, בלימודים ובספורט. בסופו של דבר, תמיד יהיו יוצאי דופן ומיוחדים כמו באלוטלי, מאראדונה או מייקל פלפס, שהכישרון והאופי שלהם מנצחים הכול. אבל יש גם את כל השאר.
אסיים בציטוט של ריק לאבוי, איש חינוך ומנטור גדול להרבה אנשי חינוך:
"יש ללמוד לקבל את העובדה שבעיות למידה ישפיעו, מן הסתם, על כל תחומי התפתחותו של הילד - האקדמי, החברתי והרגשי. לא הוגן להשלים עם כמה מן הקשיים הללו, תוך סירוב לקבל אחרים".
